המאה ה21, של אסיה
1988 אשר עידן, עיתון חדשות
פעמיים במאה הנוכחית התמוטטה כלכלת העולם . הפעם הראשונה , ב — 1929 , הובילה למלחמת העולם השנייה . האם תוביל ההתמוטטות השנייה , זו שאירעה באוקטובר 87 , למלחמת העולם השלישית ? התשובה תלויה בגורמים רבים . מה שברור — יחסי הכוחות בעולם , אחרי אוקטובר 87 , שונים מאלו שלפניו .
כמו ב29 , גם בשנה שעברה התמוטטו בורסות במערב אירופה ובמזרח אסיה בעקבות הבורסה האמריקאית , הבורסה היפנית התאוששה במהירות , בעוד האמריקאית מדשדשת מאחור . שוב הוכחה העוצמה הכלכלית של יפן . אלא שהפעם הייתה כאן הוכחה נוספת , משמעותית הרבה יותר : בסוף המאה ה20 מצטייר שינוי יסודי ביחסי הכוחות העולמיים , המאה ה21 תהיה , כך נראה , המאה האסיאתית .
כשנה לפני ההתמוטטות האחרונה יצאו לאור שני ספרים , שחוזים בקווים כלליים את השינויים הבסיסיים ביחסי הכוחות בעולם : האחד הוא “העלייה והנפילה של המעצמות “ ספרו המאוד מדובר של פול קנדי , האמריקאי , והשני — “ השפל הכלכלי הגדול של 1990 “ , ספרו הנבואי של ההודי רווי באטרא , היוצא עתה לאור בעברית . שני הספרים מגיעים למסקנות דומות — היחלשות ארצות הברית וברית המועצות ועלייתן של אימפריות חדשות .
מבחינה מבנית , עומדת האנושות בפני שינוי קריטי במפת הכוח העולמית במזרח אסיה הולכת ומתגבשת קבוצת מדינות הצומחות בקצב כלכלי מסחרר : יפן , סין ו “ קבוצת הנמרים “ ( דרום קוריאה , טייוואן , סינגפור ואחרות ) .
בנוסף , מתגבש ענק נוסף , שיהפוך ב 1992 לגוש כלכלי מאוחר — אירופה המערבית . כך , שבתחילת שנות התשעים יעבור העולם שינוי מקביל לזה שהתרחש אחרי מלחמת העולם השנייה . גם אז , כאמור , שימשה הבורסה מדחום לשינוי הצפוי .
התמוטטות הבורסה האמריקאית באוקטובר 29 , מוטטה כלכלות רבות בעולם , ובעקבותיה באו שינויים פוליטיים פנימיים וצבאיים: הגרמנים עברו לנאציזם , האמריקאים עברו למדינת ה “ ניו דיל “ , שחיזקה את מעורבות המדינה בכלכלה , האיטלקים עברו לפשיזם , הרוסים עברו מ “ סטניליזם “ רך ל “ סטניליזם קשוח “ . שיאו של התהליך היה אחרי מלחמת העולם השנייה ; העולם היה רב גושי לפני המלחמה , נעשה דו גושי “ .
השינוי הצפוי עתה הוא הדרך חזרה ; עולם דו גושי בשליטת ארצות הברית וברית המועצות , יהפוך לרב גושי , כשבראש ארבעת הגדולים : ארצות הברית , ברית המועצות , מזרח אסיה ומערב אירופה .
דו”ח כלכלח שהכינה השנה קבוצת מומחים , בראשות הנרי קיסינג’ר , מצייר תמונה ברורה .
1. הגוש המזרח — אסיאתי כ1.3 מיליארד תושבים , עם תוצר לאומי גולמי ( תל”ג ) של כשמונה טריליון דולר .
2. הגוש הצפון אמריקאי ( ארצות הברית וקנדה ) — כ330 מיליון תושבים , ותל”ג של כשמונה טריליון דולר .
3. הגוש האירופי — כ400 מיליון תושבים , ותל’ג של כארבעה טריליון דולר .
פול קנדי תולה את הירידה של צפון אמריקה ומזרח אירופה , בין השאר , בכוח צבאי חסר בסיס כלכלי . ברית המועצות וארצות הברית , טוען קנדי , הופכות לדינוזאורים כבדים ומשוריינים , שאינם יכולים ליצר את המשאבים הנחוצים להם כדי לשאת את עצמם . הוצאות הביטחון של שתי האימפריות מנופחות מעל ומעבר לכל פרופורציה , ביחס לכוחן הכלכלי היורד . במקביל , מערב אירופה ומזרח אסיה מנצלות בעקיפין את אמריקה : משתמשות בזול במטרייתה הצבאית .
בהתמודדות צבאית אפשרית של יפן מול ארצות הברית תוכל לראשונה להסב עצמה במהירות מכוח כלכלי אדיר , לכוח צבאי עצום . מכליות דלק יוסבו לנושאות מטוסים , מטוסי נוסעים וחלליות מחקר יוסבו למטוסי קרב וטילים מלחמתיים . בנוסף , יוסבו ארגונים תעשייתיים ממושמעים לחטיבות ממושמעות , ומפעלים העוסקים ברובוטיקה ואינטלגנציה מלאכותית תעשייתית יוסבו לפס ייצור צבאי . הצבא היפני ייהנה ממטריה גרעינית סינית וממספר החיילים הגדול שסין יכולה להעמיד .
מקובל לחשוב שברית סינית יפנית אינה אפשרית . פרופסור ג’והן גלטונג , מהאוניברסיטאות של אוסלו והוואי , מייסד המכון הבינלאומי למחקרי שלום , חושב אחרת . מדברים שאמרנו הוא ואני לפני שבועיים בכנס באוניברסיטה העברית עולה , כי ברית כזאת אפשרית בהחלט . כהוכחה , הביא שני סקרי דעת שנערכו ביפן . הראשון נערך ב1978 , השני עשר שנים אחר כך . שני הסקרים בדקו מה חושבים היפנים על אויביהם ועל בני בריתם .
התוצאות היו מדהימות : ב1978 סברו כ60 אחוז מהיפנים שברית המועצות היא האויב הראשי של יפן ; כ30 אחוז אמרו שסין היא האויב הראשי , ורק 10 אחוזים הצביעו על ארצות הברית . השנה , לעומת זאת , ענו 50 אחוז מהיפנים כי ארצות הברית היא האויב הראשי , 40 אחוז הצביעו על ברית המועצות , ורק 10 אחוזים נתנו את התואר לסין . הקרבה התרבותית בין סין ויפן , הוסיף גלטונג , מהווה מצע טוב לאיחודו של הגוש המזרח אסיאתי .
לנוכח שינויים אלה , קל יותר להבין מדוע הופכות ברית המועצות וארצות הברית לידידות לנגד עינינו . הפרסטרויקה של גורבצ’וב משלימה את הרייגניזם בכלכלה האמריקאית . הגלסנוסט ברוסיה הוא הצד השני של מטבע השמרנות הרייגניסטית .
כפי שהוויקטוריאניות סימנה את נפילתה של האימפריה הבריטית , הביאו שמרנות והימין החדש באמריקה מסמנים את נפילתה של האימפריה האמריקאית . ברית המועצות וארצות הברית נראות היום כזוג קשישים שמתאהבים מחדש , לאחר שילדיהם במזרח אסיה ובמערב אירופה עזבו את הבית .
כדי להבין את מקומו של העולם השלישי בתמונה החדשה , צריך לחזור להיסטוריה . בעבר ייחסו לו מנטליות פרימיטיבית . רק מעבר למודרניזציה — אימוץ דרכי חשיבה מערביות — ישפר את מצבו , טענו . תפיסה זו החלה להתערער עם הדה קולוניזציה שאחרי מלחמת העולם השנייה .
החוקרים גונדר פראנק ועמנואל וולרשטיין מארצות הברית , וסמיר אמין המצרי, הציעו את התפיסה הבאה : עם גילוי אמריקה , ב1492 , נולד באירופה יצור כלכלי פוליטי שלא היה ידוע אז : הקפיטליזם . כ500 שנה אחר כך נחלק הגוש האירופי לשני גושים גדולים יותר : ארצות הברית ואירופה המערבית מצד אחד , ברית המועצות ואירופה המזרחית מצד שני . בשנות החמישים של המאה הנוכחית יצאו שני הגושים החדשים למסע אימפריאליסטי — קפיטליסטי מטורף דרומה , לנסיונות בליעה של מדינות אסיה , אפריקה ואמריקה הדרומית .
המסע היה בן שלושה שלבים . בשלב הראשון נודלה המערכת הקפיטליסטית קולוניאנית האירופית , שצורתה העיקרית היא יחסי מסחר נצלניים בחסות רובים . כובשי אמריקה הדרומית לא עצרו שם , והמשיכו לעבר אפריקה ודרום מזרח אסיה .
בשלב השני החלו האירופים לקצור את הישגי הקפיטליזם המסחרי : היו להם מספיק משאבים , אותם השקיעו במחקר מדעי טכנולוגי ובפיתוח אידיאולוגיות שליטה ועליונות . כך נולדו מושגים כמו המהפכה התעשייתית , הדמוקרטיה הייצוגית , הדרוויניזם החברתי , העליונות התרבותית המערבית וכדומה . העליונות הצבאית הכלכלית של הקולוניאליסטים נבעה לא מעליונות תרבותית מוסרית , אלא מניצות כלכלי ודיכוי צבאי פוליטי . עובדה : ציוויליזציות מפותחות כמו של האינקה והאצטקים בדרום אמריקה , או ההודים והסינים במזרח אסיה , לא עמדו בפני ההתקפות הקפיטליסטיות והקולוניאליות .
בשלב השלישי התחלף הקפטיליזם הקלאסי , הבלתי מאורגן יחסית , בקפיטליזם מדינתי ששיאו היה ה “ ניו דיל “ בארצות הברית , בניצוחו של רוזוולט , ובתיאוריה הכלכלית הקיינסאנית . במקביל , נפלו הקולוניות של צרפת ובריטניה , ואז בא הניאו קולוניאליזם האמריקאי והאימפריאליזם הסוציאליסטי הרוסי .
התקופה הנוכחית היא “ עידן הפוסט “ : פוסט קפיטליזם , פוסט מודרניזם , פוסט ליברליזם . תרבות עידן הפוסט שניצניה נראו במהפכת הסטודנטים בסוף שנות השישים , היתה כאין גלאי רגיש של המשבר המתקרב בצעדי ענק .
אין פלא , לכן , שההתנערות במזרח אסיה בשני העשורים האחרונים , משמשת כעמוד אש לכל עמי העולם השלישי . הגושים מתחילים להתגבש והפוטנציאל קיים : בדרום אמריקה מובילים ברזיל : באפריקה יכולות כמה מדינות לקבל את המנהיגות : ניגריה , זאיר , אנגולה או מוזמביק .
דבריהם של החוקרים המובאים כאן נותנים פרספקטיבה היסטורית , לא רק כל מה שהתרחש ב500 שנים האחרונות , אלא על 3000 השנים שעברו . מאז ראשית התרבות , נע מרכז העולם מערבה . הציוויליזציה שהחלה במזרח — סין , הודו , הפרת חידקל והנילוס , עברה ליוון , רומי ואירופה , ומשם המשיכה לאמריקה . עכשיו היא שבה למזרח .
הציוויליזציות הראשונות קמו סביב נהרות . עם התזוזה מערבה התרחב השטח , מגודל של נהר לגודל של ים . יוון הייתה הראשונה שגילתה את תרבות הים , רומי פיתחה אותה למקסימום האפשרי . רומי נפלה ובאו הנצרות , בצפון הים התיכון , והאיסלאם בדרומו .
מרכז העולם המשיך בדרכו מערבה , ושוב גדל השטח . האוקיינוס האטלנטי החליף את הים התיכון . עם גילוי אמריקה קיבל העולם דחיפה עצומה מערבה , ואת המרכז כבש האוקיינוס האטלנטי למשל כ500 שנה . בסוף המאה ה20 שוב זו המרכז : האוקיינוס האטלנטי מפנה מקומו לאוקיינוס השקט . הסתיים מחזור בן 3000 שנה , המרכז חזר למזרח . התזה הזאת הובאה באחד הגיליונות האחרונים של ה “ ניו זוויק “ ( 22 בפברואר , 1988 ) תחת הכותרת “ המאה הפאסיפית “ .
