סיכום המאה ה20, לקראת המאה ה21

1992 אשר עידן, שנת

שלושת הספרים החשובים שלפנינו מנסים לא פחות מאשר לאבחן את מצב האנושות לקראת תחילת האלף השלישי לספירה , ועל אף השוני ביניהם יש להם מענה מרכזית משותפת : האינטואיציות הבסיסיות שלנו על מצב השליטה , הכלכלה והתרבות בעולם שוב אינן מספיקות להבנת המתרחש . תהליכים כמו קריסת ברה”מ , נפילת הבורסה ביפאן או מו”מ השלום במזרח התיכון נובעים כולם משינוי בסיסי המתחולל בעולם בסוף המאה ועשרים . שינוי זה מוסבר באופן המקיף והמעמיק ביותר בספרו של טופלר .

פול קנדי טוען , שמדינות ומעצמות דומות ליצורים חיים בכך שהן מבוססות על שלוש מערכות : שרירים , קיבה וראש . לכל מדינה יש מערכת משטרית וצבאית , המהווה את שריריה , מערכת כלכלית , שהיא קיבתה , ומערכת ידע , כשהיא הראש . לדברי קנדי , קיימת מחזוריות היסטורית , מדינות נוטות לחזק את שריריהן על חשבון קיבותיהן וראשיהן ברה”מ , לדוגמה , היא מדינה מפותחת שרירים אבל דפוקה לגמרי מבחינת כלכלתה , ולכן היא נידונה להידרדרות ( הספר פורסם באנגלית ב1988 ) . כמה חודשים אחרי פרסום ספרו של קנדי התפרסם מאמרו של פוקיאמה שטוען , כי לפני כשלוש מאות שנה נוצר באירופה “ מכשיר “ ( או שיטה ) כלכלי פוליטי מסוג שלא היה קיים לפני כן , הלא הוא השילוב של כלכלה קפיטאליסטית עם דמוקרטיית המונים . מכשיר זה נפוץ במהירות בכל רחבי אירופה המערבית וצפון אמריקה , ותפוצתו הגיעה לשיא בתחילת המאה העשרים . מהפכת אוקטובר וניצחון ברה”מ במלחמת העולם השנייה הציבו סכר בפני התפשטות השיטה הזאת . אבל אחרי שבעים שנה הצליחו גלי הקפיטאליזם והדמוקרטיה למוטט את חומות ההגנה המארקסיסטיות . ובעקבות זאת התמוטטה ברה”מ ועמה כל הגוש המזרחי . עכשיו מציפה השיטה הקפיטאליסטית את רחבי ברה”מ לשעבר , כפי שהציפה לפני שלושים שנה את יפן ודרום מזרח אסיה , ולמעשה היא כבר שולטת בכל הציו הצפוני של כדור הארץ : אירופה , צפון אסיה , מזרח אסיה , צפון אמריקה

ספרו של אלווין טופלר התפרסם בשנת 1990 . מדי עשר שנים נוהג טופלר לפרסם את “ סיכום העשור “ ( הלם העתיד 1970 : הגל השלישי : 1980 : מהפך העוצמה , 1990 ) , וספרו האחרון מעמיק ומרחיק לכת מספריהם של קנדי ופוקויאמה . טופלר טוען , שבמחצית השנייה של המאה העשרים נולדה מציאות כלכלית , פוליטית ותרבותית חדשה לגמרי , שחשיבותה אינה קטנה מזו של לידת התעשייה אחרי המדע אחרי הדת . תופעה חדשה זו , המציאות הפוסט מודרנית מבטלת דיכוטומיות מודרניות מקובלות כמו קפיטאליזם מול סוציאליזם , דת מול מדע וכיו”ב . במציאות החדשה המחשב מחליף את המכונה , יצירת הידע מחליפה את התעשייה , החברה הרב לאומית מחליפה את מדינת הלאום , וה “ סופטאריון “ ( מעמד עובדי המידע ) מחליף את הפרולטאריון .

על אף השוני בדגשים התוכניים ובעומק הניתוח , שלושת הספרים משלימים זה את זה: קנדי מתרכז בניתוח הקשרים שבין חוזק כלכלי לבין עוצמת המבנה הפוליטי והידע החברתי , ואילו טופלר דן בקשרים שבין כל המרכיבים הללו . אם נחזור למטאפורת היצור החי נוכל לומר , כי בעוד שקנדי דן בקשרים שבין הקיבה למוח , טופלר דן במכלול האורגאניזם דהינו בקשרים שבין הקיבה לשרירים לבין המוח .יותר מכך , טופלר טוען שהאורגאניזם שעליו מדברים קנדי ופוקיאמה שוב איננו אותו אורגאניזם , אלא הוא עבר מוטאציה ששינתה את כל האיזונים הישנים בין מערכותיו : הקוף המודרני נהפך לאדם פוסט מודרני .

קנדי טוען בספרו , כי בשל הופעת מכשירים חדשים וצורות ארגון חדשות ובשל הבדלים בצמיחה הכלכלית , העוצמות היחסיות של המדינות המובילות בעולם אינן גודל קבוע . העוצמה הצבאית היא מעין אופיום לשליטים , ומדינות המצויות תחת מטרייה צבאית חזקה נוטות להתנוון מבחינת צמיחתם הכלכלית ומבחינת החדשנות הטכנולוגית והארגונית שלהן . את הטענה הזאת שלו מבסס קנדי על ניתוחים של תהליכים שהתחוללו בעולם בחמש מאות השנים האחרונות שמאז גילוי אמריקה . הוא פותח בתיאור זירת ההתרחשויות שהייתה רקע להתפתחות הציוויליזאציה התעשייתית המודרנית . הוא בוחן את הקשרים שבין עוצמה כלכלית , טכנית וארגונית לבין עוצמה צבאית בסין של תקופת מינג , באימפריה העותמאנית . באימפריה הצפון הודית , ביפן של טוקוגאווה , ברוסיה המוסקובית ובאירופה שלפני גילוי אמריקה , והוא מראה כיצד העוצמה הצבאית והמשטרית של סין ושל האימפריה העותמאנית הקפיאו את התפתחותן הכלכלית יחסית לאירופה , שהייתה חלשה מבחינה צבאית אך בעלת הפוטניצאל הכלכלי הגבוה ביותר . דווקא באירופה , שהייתה מחולקת ליחידות מדיניות קטנות , היו התנאים הטובים ביותר ליזמות כלכלית תחרותית וצומחת .

גם אירופה הייתה נתונה פעם בסכנת הסטנגאציה הנובעת מעודף כוח צבאי ומשטרי . סכנה זו התגלמה בחתירת ההאבסבורגים להגמוניה מראשית המאה השש עשרה עד אמצע המאה השבע עשרה . אולם שאר מדינות אירופה נלחמו במשך מאה חמישים שנה כדי למנוע מהאבסבורגים הספרדים-אוסטרים להקים אימפריה דינוזאורית מסורבלת . בסוף המאה השבע עשרה ניסתה צרפת להקים אימפריה ביבשת אירופה . המהפכה הצרפתית הייתה אמורה להכשיר את הקרקע לכך מבחינה טכנולוגית וארגונית , ונפוליאון היה אמור להגשים זאת מבחינה צבאית . אולם גורל נפוליאון היה כגורל המצביאים ההאבסבורגים . המסר של קנדי ברור : מדינה החיה על חרבה על חשבון שכנותיה תוכל לעשות זאת רק במשך עשרות שנים . החרב מנוונת מבחינה מוראלית וכלכלית כאחת .

תוך כדי מאבק בנסיונות להקים אימפריה אירופית קמה הציוויליזאציה התעשייתית . החלק השני בספרו של קנדי עוסק בתקופה שמאחרי מלחמות נפוליאון ועד הצטרפות ארה”ב למלחמת העולם השנייה . בתקופה זו הייתה אנגליה הקרובה ביותר להקים אימפריה אירופית , ואחריה עשתה גרמניה שני נסיונות נפל להגיע למעמד זה . בעוד שבריטניה הפכה לאימפריה דינוזאורית , קמו שני מועמדים חדשים מחוץ לזירת המשחק האירופית — ארה”ב וברה”מ . אבל תוך 40 שנה התפתחו השריון והשרירים של הדינוזאורים העצומים האלה מעל ומעבר ליכולתם הכלכלית והמידעית . ההשקעות העצומות בתעשיות הביטחוניות של ברה”מ ( מתכת , גרעין , חלל ) גרמו לניוונה עד להתפוררותה המוחלטת . תהליך דומה התרחש בסקטור התעשייתי של ארה”ב , בחלקו המכונה “ הקומפלקס התעשייתי בטחוני “ אבל למזלה של ארה”ב , התקיימה בה תמיד אופוזיציה לסקטור התעשייתי . אופוזיציה זו התגלמה בעבר ב “ היפים “ שהתנגדו לאימפריאליזם האמריקאי , ואלה התגלגלו בחלקם ב” יאפים “ , שעמדו בראש פיתוח סקטור המידע האמריקאי . סקטור זה נתן לכלכלה האמריקאית כוחות חדשים , אשר הצילו את ארה”ב מגורל דומה לזה של ברה”מ .

קץ ההיסטוריה או תחילת ההיסטוריה החדשה?

מדוע טוען פראנסיס פוקויאמה שקץ ההיסטוריה הגיע ? משום שההיסטוריה היא כבר לא מה שהייתה פעם . הוא מסתמך על היגל , שטען כי תחילת הקץ הייתה בסיסמת הקרב של נפוליאון . “ חירות , שוויון , אחווה “ עד נפוליאון היו מנהיגים יוצאים לקרב תחת סיסמאות פרטיקולאריות של דת מסויימת , או של לאום מסויים , או של מעמד מסויים . לעומת זאת שלושת מושגי היסוד הכלולים בסיסמת המהפכה הצרפתית הם אוניברסאליים . ה “ חירות “ של השוק החופשי וה “ שוויון “ של הדמוקרטיה טובים לכל דת , לאום או מעמד ( את ה “ אחווה “ שוכחים בדרך כלל כשיוצאים למלחמה ) . המהפכה הצרפתית ומלחמות נפוליאון הם מטרימיה של הרב לאומיות , משום שהדמוקרטיה הליבראלית והשוק החופשי הקפיטאליסטי הם צורות מחשבה ועשייה החוצות גבולות פרטיקולאריים . למגמה זו של הרחבת הדמוקרטיה והקפיטאליזם קמו מתנגדים רבים — לאומנים ופאשיסטים . ההתנגדויות הללו הן זמניות ובסופו של דבר תגבר המגמה הדמוקרטית והקפיטאליסטית . הסכר שסטאלין בנה מול מגמה זו נפרץ ב1989 , שנת פרסומו הגדול של פוקיאמה , ועכשיו , ברה”מ התפרקה והלאומנות של סדאם חוסיין הובסה , פוקיאמה נראה צודק מתמיד .

היגל ו וובר אחריו הדגישו את התפקיד המרכזי של הרוח והתרבות בהתפתחות ההיסטורית . מארקס רצה להפוך את היגל ולהעמידו על רגליו , אבל פוקיאמה טוען , שההיסטוריה בכל זאת צועדת על ראשה ולא רק על רגליה ואילו טופלר טוען לעומתם , כי לא מספיק להעמיד את היגל על רגליו משום שגם שעומדים על הרגליים צריך להפעיל את הראש . לדעתי , טופלר ממשיך במקום שפוקיאמה נתקע , משום שהוא מנסה להתעלם מהתובנות המארקסיסטיות ולהחזור להיגליאניות קדם מארקסיסטית . ברה”מ ומזרח אירופה קרסו . אך מה באשר לעולם השלישי ? על כך אין לפוקיאמה מה לומר . מאמרו על “ קץ ההיסטוריה “ ספוג כולו ברוח התובנות ההיגליאניות . אם כי בספרו הוא מנסה בצדדים הלא תבונתיים של הרוח . הכוונה לצדדים הדרושים כבוד , הכרה ומעמד “ . את הצדדים הלא תבוניים הללו כינה אפלטון “ טימוס “ , ובמושג זה טמונים גם הדחף למלחמה והרצוך לעוצמה . הרצון לעוצמה מביא את פוקיאמה ישר אל ניטשה הפוסט היגליאני . ברגע שההיסטוריה נגמרת ובמקומה באים השקט הדמוקרטי והתחרות הכלכלית הלא מלחמתית , נכנסת לנפש רוח שעמום וסכנת התנוונות .קץ ההיסטוריה מוביל אל “ האדם האחרון “ , שאף הוא , בצד “ הרצון לעוצמה “ מושג גיטשיאני מובהק ; ושני מושגים אלה מובילים אותנו ישר אל הפוסטמודרניות .

מה הקשר בין ידע לעוצמה? מכלכלה תעשייתית לכלכלה דיגיטלית

הסוגייה הפוסט מודרנית המרכזית , אולי , היא סוגיית הקשר שבין ידע לעוצמה , שבין מדע לכוח פוליטי , שבין המחשב לדיכוי , ובה עוסקים שני ספריו האחרונים של טופלר , הגל השלישי ומהפך העוצמה , ניתוחו של טופלר נותן משמעות חדשה לקשר שבין ידע וכוח , משמעות החורגת מהויכוח המיושן בין הרוח של היגל לבין ה “ חומר “ של מארקס . טופלר , טוען שבמחצית השנייה של המאה העשרים מתחוללת תמורה יסודית בקיום האנושי . תמורה כזאת מתרחשת אחת לכמה מאות שנים , ולדעת טופלר , בשם שהמעבר מחברה חקלאית לחברה תעשייתית חולל תמורה יסודית בקיום ובתודעה העצמית של בני האדם , גם המעבר מחברה תעשייתית לחברה מידעית מחולל תמורה כזו .

החברה המידעית נולדה בארה”ב בעשור הראשון שאחרי מלחמת העולם השנייה . בתקופה זו , לראשונה בהיסטוריה , שיעור העובדים בענפי המידע עבר את שיעור העובדים בתעשייה . השלכה חברתית מיידית של התופעה החדשה הייתה גוויעת מעמד הפרולטאריון במקום הפרוליטאריון .המהווה את רוב העובדים בחברה תעשייתית . בא ה” סופטאריון “ . השלכה חברתית אחרת של התהליך החדש היא גוויעת רוח המודרניות . טופלר מביא את טיוואן ודרום קוריאה כראיות לכך , שאפשר לעבור במישרין ממנטליות חקלאית מסורתית למנטאליות מידעית ופוסט מודרנית . ובאמצעות ברה”מ ומזרח אירופה הוא מראה , שאין צורך לעבור תחילה תהליך של מודרניזאציה ותיעוש . את הציוויליזאציה , התעשייתית מכנה טופלר “ תרבות ארובות העשן “ ו “ גלגל השיניים החלוד “ , ולדעתו , דרך הפיתוח הטכנולוגי כלכלי של טייוואן ודרום קוריאה עדיפה באופן מוחלט על דרך הפיתוח המזרח אירופית ( הוא טען כך עוד ב1980 ) .

המידעי עם המנטליות הפוסטמודרנית . העימות המרכזי המתרחש ביום בכלכלה העולמית הוא בין הסקטור המידעי לבין הסקטור התעשייתי . ברמה הכלל עולמית ניצחה , כאמור , הגרסה הטייוואנית והדרום קוריאנית את הגירסה המזרח אירופית . אולם העימות קיים גם ברמה הפנימית של כל מדינה . מערב אירופה וארה”ב מצויות באמצע ברה”מ ומזרח אירופה של ארובות העשן , לבין טייואן ויפן של מחשב היד והפלאפון . ( סמלי הדבר , שבשבועות האחרונים הגיע שווי המניות של חברת התוכנה הגדולה בעולם , “ מיקרוסופט “ , לשווי המניות של חברת המכוניות הגדולה בעולם “ ג’נרל מוטורס “ , חברת מיקרוסופט מובילה את הסקטור המידעי בארה”ב , ואילו ג’נרל מוטורס מובילה זה עשרות שנים את הסקטור התעשייתי בארה”ב . הראשונה היא החברה היפנית ביותר בארה”ב , והשנייה היא החברה המזרח אירופית בארה”ב .

כאמור , הכלכלה הפוסט מודרנית , כלכלת המידע , משנה את כל תחומי החיים . אם הקרקע הייתה מקור העושר של החברה החקלאית והמכונה מקור העושר של החברה התעשייתית , הרי מכשירי המידע — המחשב , הפאקסימיליה , הפלאפון וכ”ו — הם מקור העושר של החברה המידעית . אם מטילי הזהב היו הממון של החברה החקלאית ושטרי הכסף החליפו אותם בחברה התעשייתית , הרי הסמלים — במחשב או בכרטיס האשראי — הם הממון של החברה המידעית . ואם המשפחה או השבט היו היחידה החברתית הבסיסית בחברה החקלאית ומדינת הלאום החליפה אותה בחברה התעשייתית , הרי הארגון הרב לאומי — השוק האירופי או הפירמה הרב לאומית — הוא החברה היחידה החברתית של עידן המידע . בחברה החקלאית בודדים ידעו קרוא וכתוב ובחברה התעשייתית רק בודדים ( מהנדסים ומדענים ) היו “ עובדים חכמים “ , ואילו בחברה המידעית בהכול יודעים קרוא וכתוב , והרוב הם עובדים חכמים ( ברמה של מהנדסים ומדענים ) בחברה החקלאית הייתה בירוקרטיה מצומצמת , בחברה התעשייתית נהפכה הבירוקרטיה למפלצת בלתי נשלטת . ואילו בחברה המידעית המידע הזמין והמהיר מצמצם בצורה דרסטית את הצורך בבירוקרטיה ובמנטליות נפלה בין השאר משום שהמבנה הפנימי שלה לא אפשר לה ליהפך לחברת מידע . כשגורבצ’וב התערב זה כבר היה מאוחר מידי והוא לא היה יכול לתקן את מה שסטלין וברז’נייב הרסו במשך עשרות שנים .

אז מהו סוד בוחו של המידע ? התשובה היא , שהמידע חוסך אנרגיה , כסף וכוח . טופלר מדגים זאת בכמה תחומים . בחקלאות , למשל , אפשר , באמצעות מניפולציות גנטיות על המידע המצוי בתאי הצמחים , להגדיל את יכולתם התזונתית בלי להגדיל את שטחי החקלאות ואת כמות המים . זה מביא לא רק לחיסכון בקרקע ובמים אלא גם לחסכון באנרגיה , משום שהטרקטורים צריכים לעבוד על שטחים קטנים יותר . בתחבורה , למשל , במקום לבזבז דלק וזמן על קטנוע של שליח שישרך את דרכו בפקקי הכרך הגדול , אפשר לשלוח פקס במינימום של זמן ואנרגיה . בייצור , במקום לדכא פועלים ולהטיל עליהם עבודה ממכשירים כמו שולחן , מכונת כתיבה , ניירת אדירה וכ”ו , מסכי התקשורת יחליפו את המכשירים , והמשרדים ייראו כמו סלון של בית מגורים , או כמו לובי של מלון . עבודת הצוות תחליף את עבודת האדם מול המכשיר , וקבוצת הייצור תחליף את פס הייצור .

המוסדות החדשים של עידן המידע, מבנקים עד לבתי ספר

אבל התחום החשוב ביותר שבו מתבטא עידן המידע הוא הארגון החדש של מוסדות החברה — הבנקים , הפידמות , בתי הספר , בתי החולים וכ”ו . מייקל מיליקן התרסם בארץ כגאון פיננסי שהתגלה לבסוף כ “ רמאי “ . אבל מה באמת עשה מייקל מיליקן הוא הבין את עידן המידע והבין איזה מכרה זהב טמון בו , ועל כך לא סלחו לו ראשי הממסד התעשייתי החלוד של ארה”ב .

עידן המידע משנה את מושגי היסוד שלנו על מהות העושר והביטחון הצבאי . חשיבות הנדל”ן יורדת משום שהמידע חוסך קרקע חקלאית ובניינים למחסנים . פעם היו רואי החשבון מעריכים השווי של פירמה לפי נכסי המכונות והנדל “ן שלה . איך יעריכו את נכסי המידע שלה ? איך אפשר להעריך את השווי של תוכנה מסויימת פעם סיפרו לנו , שצריך להחזיק בגדה המערבית כדי שתותחים ירדניים לא יפגעו בתל אביב . אבל הסקאדים של סאדם חוסיין מחקו כנראה את התיאוריה הבטחונית של עומק אסטרטגי ; או אולי נרחיב את שטחי ארץ ישראל עד בגדאד ?! בעידן הסקאדים לא שטחים חשובים אלא טילים נגד טילים , עתירי ידע ובעלי יכולת לעבר מידע במהירות ולתקשר בין הלוויינים לבין מחשבי סוללת הטילים .

המאה ה21 היא המאה של הביזור

במקום הקונצרנים הענקיים של החברה התעשייתית באים העסקים הקטנים והגמישים , או החברה הגדולה המחולקת ל “ מרכזי רווח “ קטנים ואוטונומיים . הבירוקרטיה של הדינוזאורים נבנתה בשל הצורך בהיררכיה נוקשה , שבתחתיה ניצבו הפועלים הנבערים והמדוכאים שלאורך פס הייצור . אולם כאשר העובד לא מייצר חולצה ולא סוגר בורג של מכונה , אלא מייצר ידע , הוא יכול לפעמים להיות חזק מהמנכ”ל והוא יכול לשלוט על הסודות של העסק . האינטרס של בעלי העסק הוא שהפועל יהיה ידען כדי שיוכל להתחרות בפועלי הידע של הפירמות האחרות . זו הסיבה , לדעת טופלר , לפריחה העצומה של עסקים קטנים בארה”ב , באירופה ובמיוחד ביפן ובגרמניה . כדי לא להיות מסורבלים מדי , נוטות חברות ענק יפניות וגרמניות לחלר עבודות לקבלני משנה . כתוצאה מכך העוגה הלאומית במדינות אילו מתחלקת בצורה יותר שוויונית .

ניתוחו של טופלר נותן משמעות חדשה לתובנות של פוקויאמה ושל קנדי , נובע ממנו , שנצחונה של הדמוקרטיה הקפיטאליסטית שעליו מדבר פוקויאמה טמון בפתיחתה לעידו המידע . אבל עידן זה הולך ומשנה את פניה של הדמוקרטיה הקפיטאליסטית בעצמה . בעתיד , מנבא טופלר , תהיה הדמוקרטיה אחרת והקפיטאליזם אחר , והעושר העיקרי יהיה מידע ולא ההון . מניתוחו של טופלר גם נובע , כי נפילת ברה”מ וירידת כוחה של ארה”ב , שעליהן מדבר פול קנדי , טמונות ביחסן לעידן המידע . ברה”מ בנתה על כוח צבאי מכני של טנקים וטילים ולכן נפלה . בארה”ב הסקטור המידעי והסקטור התעשייתי עדיין מתחרים ביניהם , וארה”ב תחזור לעוצמתה אם הקסטור המידעי ינצח .

איפה נמצאת ישראל ניחס לפוסטמודרניות ? מה יחסה לעידן המידע ? אנסה לרמוז את התשובות , שכן פיתוח הנושא חורג מגבולות מאמר זה . רוב הסקטורים והכוחות בישראל נתנו עד היום עדיפות יתר לשטחים , לכוח צבאי ולתיעוש חקלאי . גם ממשלות תנועה העבודה וגם בממשלות הליכוד עסקו יותר מידי זמן בפיתוח הכוח הצבאי של ישראל , בהגנה על השטחים שנכבשו במלחמת ובפיתוח החקלאות המתועשת, מ מר”צ מזה ועד “ התחיה “. הטעות של שליטי ישראל היא עמדתם שסוד כוחה של ישראל הוא בהיותה חברה מערבית תעשייתית . המדינה כולה , כמו התנועה הציונית שהקימה אותה , שבויה עד היום בקסמי המודרניות , אולם המודרניות והמנטליות התעשייתית התעשייתיות הן חלק מעולם הולך ונעלם , המפנה את מקומו לעולם חדש ופלורליסטי . בישראל מדגישים את שיעורי התנ”ך , המולדת וההיסטוריה היהודית על חשבון שיעורי המדע והטכנולוגיה ולימודי הערבית והאנגלית . בישראל התרבות הלגיטימית היחידה היא התרבות המערבית . בישראל הלאום הוא ערך עליון , גם באשר כבר ברור שיותר ויותר החלטות בעולם מתקבלות בדרגים רב לאומיים .

אם אמנם יש ממש בניתוחו של טופלר את המהפך הפוסט מודרני — ולדעתי יש בו ממש הרי מדינת ישראל היא חלק מהתהליך הגלובאלי הזה , והגיע הזמן שתזנה את התעשייה לטובת פוסט תעשייה , שתהיה מבוססת על ההכרה שהגיע קצן של הלאומיות ושל מדינת הלאום ועבר זמנן של הבירוקרטיות המדברות בשם “ העם “ , “ הפועלים “ או “ התפוצות “ , הפוסט תעשייה צריכה לזנוח את המנטליות התעשייתית — הריכוזית המזרח אירופית . “ מנטליות של ארובות עשן וגלגלי חלודה “ ויחד עמה עליה לנטוש את האירופוצנטריות שלה לטובת פלורליזם תרבותי . גם “ כלכלת הדינוזאורים “ , המטפחת קונצרנים כמו ו “ כלל “ ו “ כור “ צריכה לפנות את מקומה לכלכלה מובחרת של “ מרכזי רווח “ גמישים ועסקים קטנים . הפוסט מודרניות הישראלית תתבסס על מחשבה מדינית רב לאומית , שתבין את הפוטנציאל העצום שיש בשלום במזרח התיכון ובהשתלבות בכלכלההמזרח תיכונית . היא תתבסס פחות על בירוקרטיה ממשלתית ואחרת ויותר על אוטונומיה קהילתית . הפיתוח הכלכלי והחברתי של ישראל התנהל לפי המודל הריכוזי של ספיר בשנות השישים ושל בגין בשנות השמונים . עכשיו הזמן לביזור.